פפש"ר 17564-01-18 מיום 18.9.19
בפס"ד זה עסקנו בגויס, אשר ניהלה חנות רהיטים ומתנות כעסק עצמאי. משך כשנתיים, העסק הניב רווחים ולאחר מות אחיה של גויס, החליטו הספקים להפסיק לספק סחורה. הדבר הביא להתמוטטות העסק, ולהידרדרות בתזרים המזומנים של העסק ובפועל ההכנסות לא הצליחו לכסות את ההוצאות. לגויס לא היו ערבויות או בטחונות מספקות על מנת לחדש את המלאי בחנות וכתוצאה מכך העסק הותיר אותה בחובות כבדים לספקים ולבנקים. החוב התגלגל ככדור שלג שהחל לצבור פיגורים וריביות. חובותיה של גויס נערמו לסך של כ- 3,000,000 ₪.
החייבת הגישה דוחות דו חודשים למנהל המיוחד באפון עקבי וממוסמך, שילמה את צו התשלומים החודשי בעקביות. אשר על כן, ולאחר מו"מ מול המנהל המיוחד, נעתר ביהמ"ש להסכמות הצדדים ואישר תוכנית פירעון מתונה בסך של 72,000 ₪ קרי סך של 1,200 ₪ *60 תשלומים.
בית המשפט נעתר לבקשת החייבת בשים לב לנסיבותיה, גילה, מצב משפתה, מימוש פוטנציאל השתכרותה, היעדר נכסים בני מימוש, התנהלותה בעת יצירת החובות ובמהלך ההליך, תום ליבה של גויס ומשך ההליך. יש לשים לב כי עסקינן בהשגת התכלית של דיני הפש"ר במקרה הספציפי.
הליך הפש"ר איפשר לחייבת ליהנות מעיכוב הליכים משלך ההליך, כמו כן מהפחתת כל הריביות ותשלום מוקטן מאוד של החוב בתשלומים נוחים. בתוצאה הסופית יש לחייבת אפשרות לפתוח דך חדש בחייה ללא עול כלכלי כלשהו.